קיימות שלוש בדיקות עזר אותן יש לבצע במקרה של אי שליטה אנאלית:

• בהתאם לגיל ולממצאים מבצעים קולונוסקופיה או סיגמואידוסקופיה וזאת על מנת לשלול מחלה אורגנית.
• בדיקת אולראסאונד של פי הטבעת הנה בדיקת בחירה הנעשית כדי לאתר קרעים של הסוגר הפנימי ו/או החיצוני ולאמוד את היקפם. יש לבצעה תמיד לפני ניתוח מתקן.
• המנומטריה האנו- רקטאלית הנה בדיקה המאפשרת את מדידת הטונוס האנאלי במנוחה ובכיווץ יזום, את משך הכיווץ של הסוגר החיצוני, ואת סף תחושת המלאות של הרקטום. תוצאות הבדיקה מאפשרות את בחירת סוג הטיפול בביופידבק.

בנוסף קיימות מספר בדיקות בחירה נוספות כגון:

• PNTML – Pudendal Nerve Terminal Latency בדיקה המאפשרת קבלת מידע על איכות עיצבוב הסוגר האנאלי החיצוני. הבודק מחדיר אצבעון המצוייד באלקטרודות לפי הטבעת או לנרתיק ומגרה את העצב הפיודנדלי באיזור הקרוב לעצם העצה (הסאכרום). בדיקה זו אינה מספיק רגישה ולפיכך אינה מדוייקת דיה. לכן היא נדרשת רק לפני ניתוח כדי שאפשר יהיה לנבא את התוצאות התפקודיות של הניתוח. הדעות לגביה עדיין שנויות במחלוקת.
• EMG הנה בדיקה של הפעילות החשמלית של הסוגר החיצוני של פי הטבעת, אשר באופן כללי בודקת על ידי אלקטרודות שטח ובאופן ספציפי יותר באמצעות מחטים.
• דפקוגרפיה (פרוקטוגרפיה דינמית) הנה בדיקה רנטגנית המאפשרת אבחון ליקויים אנטומיים ותפקודיים של האברים הנמצאים מעל רצפת האגן (חלחולת, נרתיק, מעי דק ובאינדיקציה ספציפית של שלפוחית השתן) בזמן התרוקנות החומר הניגודי שהוכנס לרקטום. בדיקה זו נדרשת רק במצב של חשד להשתפלות רירית הרקטום או צניחה שלו. יש לקחת בחשבון שקיימת קרינה על השחלות המהווה בעיה עבור נשים צעירות.