מאת: יהודית שריג ז"ל, פיסיותרפיסטית, מרפאת רצפת האגן, המכון הגסטרואנטרולוגי, מרכז רפואי שיבא – תה
כאשר יש לנו כאבים במפרקים או בשרירים בכל אזור אחר בגוף, הגורמים לליקוי בתפקודנו, לא תהיה לנו שום בעיה להודות על כך בפני הסביבה ולבקש עזרה מהרופא המטפל. אך כאשר כאב באזור שיש עליו טאבו חברתי גורם לליקוי בתפקודנו יעבור זמן רב לפני שנודה בקיומו, אפילו בפני עצמנו, ועל אחת כמה וכמה בפני הסביבה והרופא.
לכאב הכרוני ברצפת האגן מספר צורות: מצריבה ועקצוץ ועד לכאב עמום ועמוק, בנרתיק: זה יכול להקרא דיספאראוניה, וולוודניה, וסטיבוליטיס, וגיניזמוס וכו'. בעצם הזנב: קוקסידניה. בחלחולת: רקטלגיה. ובפי הטבעת: פיסורה ואניזמוס. עם או בלי כאבי גב, עכוז וירך המקשים על הישיבה בתנוחות מסוימות. כאבים אלו יכולים לגרום לקשיים במתן צואה ושתן כמו גם לקושי בקיום מגע מיני, עד כדי התנזרות מוחלטת. עם דימוי עצמי נמוך וקשיים בתפקוד החברתי וכמובן הזוגי.
הסיבות לכאבים ברצפת האגן רבות מאוד ולכן נדבר רק על הסיבות היותר נפוצות. בגדול ניתן לחלק את הסיבות לשתי קבוצות. סיבות ממקור חיצוני וסיבות ממקור פנימי.
הסיבות ממקור חיצוני הנן:
הסיבות ממקור פנימי הנן:
הטיפול בכאב של רצפת האגן תלוי בסיבה הראשונית שלו. הוא יכול לכלול התערבותו של מומחה בתחום: הגינקולוגיה, הפרוקטולוגיה, הפסיכולוגיה, הסקסולוגיה, האורטופדיה, הפיסיותרפיה והתזונה. במקרים רבים יש צורך בשילוב בין מספר תחומים כדי להשיג את התוצאה הרצויה.
הטיפול יכול להיות אך ורק התנהגותי, תזונתי, תרופתי, כירורגי ופיסיותרפי או משולב. לפיסיותרפיה מגיעים אנשים שאובחנו ע"י הרופא כסובלים מבעיה בתחום השלד והשרירים. כלומר מקור הבעיה שלהם הנו פנימי (יציבה לקויה ו/או כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן).
בטיפול הפיסיותרפי יעשה שימוש באותם עקרונות שהוזכרו קודם לכן, עם דגש מיוחד על טיפול ברקמות חיבור, הגמשה של מפרקים בעזרת עבודה על תנועתיות (בין עצמות החיק לבין עצמן, בין עצמות האגן לבין עצם העצה וכ'ו), מתיחתם של שרירים מקוצרים (בפרקי הירך ולאורך עמוד השדרה) חיזוקם של שרירים רפויים וכמובן שליטה על כיווץ והרפיה של שרירי רצפת האגן בעזרת הביופידבק.
לדוגמה: אצל נשים הסובלות מואגיניזמוס, עם או בלי וסטיבוליטיס, יעשה הטיפול בעזרת חיישנים שבתחילה יוצמדו לרצפת האגן מבחוץ ורק בהמשך, עם ההתקדמות יוחדרו לנרתיק. באמצעות חיישנים אלו תוכל האישה לראות ע"ג צג המכשיר כיצד היא מכווצת ומרפה את שרירי רצפת האגן. במשך סידרת הטיפולים, ורק לאחר למידת הרפיה אמיתית, תבצע האישה החדרת דילטורים (מרחיבים) בגדלים הולכים וגדלים. את התרגילים מבצעת המטופלת במרפאה (לצורך לימוד) ובבית, לבד או עם בן זוגה, בהתאם להנחיית הפיסיותרפיסטית / הסקסולוג.
יכולתה להרפות הרפיה אמיתית למרות פעולת ההחדרה תאפשר לה ללמוד "לברוח" מהכאב בצורה נכונה, כלומר ע"י הרפיה ולא ע"י כיווץ לא רצוני. התנסות מסוג זה תחליף אצלה זיכרון שלילי (כאב) עם זיכרון חיובי (ללא כאב) ותוריד בהדרגה חרדות הגורמות לכיווץ רפלקס הגנתי ברצפת האגן. חשוב לציין כי אם קיימים כבר שינויים אמיתיים ברקמות, כמו במקרים של וסטיבוליטיס, משך הטיפול יהיה ארוך (עד מספר חודשים), כמשך הזמן שייקח לרקמות לשנות חזרה את מרקמן.
דיספארוניה:
4% – 28% מהנשים סובלות מדיספארוניה (כאבים בזמן קיום יחסי מין). דיספארוניה יכולה להיות שטחית (בעת החדירה), או עמוקה. לכל אחד מהסוגים תיתכנה מספר סיבות.
דיספארוניה שיטחית: זיהום, צלקות, קרום בתולין קשיח או שלם, וסטיבוליטיס, וחוסר התאמה בין אברי המין של בני הזוג.
דיספארוניה עמוקה: זיהום, חסר באסטרוגן, הצרות בעקבות ניתוחים ו/או הקרנות, דלקות בצוואר הרחם, קרע של הליגמנט הרחב (סינדרום אלן-מסטרס), אנדומטריוזיס, גידולים באגן ונוורלגיה של עצב רצפת האגן.
וסטיבוליטיס:
מכל הסיבות הנפוצה ביותר היא תופעת הוסטיבוליטיס, כ – 15% מאוכלוסיית הנשים המקיימות יחסי מין סובלת מהתופעה. הוסטיבוליטיס – הנה דלקת לא זיהומית של מבוא העריה (הוסטיבולום).
רק לאחרונה גוברת המודעות לקיומה של פתולוגיה זו כיון שקשה לאתרה. רק מגע מכוון ומדויק בעזרת Q-TIP במקום הכואב (מסביב לקרום הבתולין, בתוך קפל נסתר) יגרום לכאב האופייני של צריבה קשה. בעבר, לאחר כשלון בטיפול תרופתי נוגד זיהום, נשלחו נשים אלו לטיפול פסיכיאטרי מאחר והרופאים חשבו שהכל בראש של אותן נשים. כיום ידוע כי חתך האוכלוסייה הזה אינו שונה מבחינה נפשית מהממוצע הכללי למרות שללא ספק לבעיה זו יש השלכה על התדמית העצמית של המטופלת ועל בטחונה העצמי, עם או בלי פגיעה ביכולתה לשמור על מערכת זוגית מאוזנת. יש לחשוד בוסטיבוליטיס גם אצל בנות צעירות הסובלות מילדותן מאי- נוחות או צריבה בפתח הנרתיק, וכן מכאב הנגרם על-ידי מכנסיים הדוקים או נגיעה באזור. עם התבגרותן אין הן מסוגלות להחדיר טמפון ו/או לקיים יחסי מין ולעיתים מבלבלים ביניהן לבין בנות ואגיניזמיות (שאינן מאפשרות חדירה במהלך קיום יחסי המין בגלל פחד ארכאי מפני הכאב שאותו הן עדיין כלל לא חוו).
הגורם לוסטיבוליטיס עדין לא אותר והועלו אטיולוגיות אפשרויות שונות כגון:
המכנה המשותף לכל אותן תופעות הוא הכאב. כידוע כאב יגרום לכיווץ עוויתי הגנתי של השרירים באזור הכואב, במקרה זה שרירי רצפת האגן. שריר המתכווץ לאורך זמן חוסם לעצמו ולסביבתו את אספקת הדם, מונע כניסת חומרי בניה ויציאת חומרי פסולת, ובכך גורם להפיכת הגורם הראשוני, האקוטי. לתופעה כרונית, הכוללת גם את היחלשותו באופן משני. כך נוצר מעגל כאב המזין את עצמו ומונע החלמה.
הפיכת המצב לכרוני תתבטא במספר תופעות:
תופעות אלו מזכירות את ה – CHRONIC REGIONAL PAIN SYNDROM ולפיכך הטיפול בהן אינו חד משמעי ושנוי במחלוקת.
ע"פ חומרת התופעה ניתן לנסות לשבור את מעגל הכאב באמצעים הבאים:
שיטת הטיפול בעזרת בביופידבק הוכחה כיעילה ע"י ד"ר גלזר, שחקר ופיתח שיטת תרגול ייחודית, בעזרת מכשיר ביופידבק המשמש בעיקר כ-,EMG לצורך אבחון ומעקב יעילים של הסובלות מהבעיה. את הטיפול הזה וטיפולים מנואליים אחרים (לשחרור ההידבקויות, להורדת בצקות ולשחרור טריגר- פוינטס) ניתן לקבל בקופות החולים, בבתי החולים ובמכונים הפרטיים בהן עובדות הפיסיותרפיסטיות שהתמחו בטיפול בכאבי רצפת האגן.
