בחינה מעמיקה לתוך ההיסטוריה של האשה נותנת לה הזדמנות לתאר את הסימפטומים שלה ולדון בקשייה ובבעיותיה העיקריות. השאלות הנשאלות צריכות להתייחס לתלונותיה העיקריות של המטופלת וגם להיסטוריה שלה מהבחינות: הרפואית, הגינקולוגית והמינית, כמו גם למגוון פעילויותיה היומיומיות בעבודתה ובביתה, לרבות: שגרת הפעילות הגופנית שלה, התזונה שלה והתרופות שהיא נוטלת. על הפיזיותרפיסטית לשאול גם, לגבי תפקוד מערכת השתן שלה, שכן נשים הסובלות מכאבים בפות מדווחות לעיתים קרובות על דחיפות ותכיפות במתן שתן, ולעיתים אפילו על חוסר שליטה בשלפוחית.

שאלות לגבי ההיסטוריה המינית נשאלות על מנת לקבל הערכה כללית לגבי התפקוד המיני ולאיתור קשיים בתחומי התשוקה, הגירוי והאורגזמה. בעוד ששאלות מסוימות סטנדרטיות לכל המטופלות, ההעמקה בהיסטוריה מתפתחת באופן שונה אצל כל מטופלת, כאשר לעיתים קרובות האשה עצמה מוצאת את התהליך מלמד ומאיר, תוך שהיא מגלה דפוסים והקשרים שלא היתה מודעת להם קודם לכן. בחינת ההיסטוריה הזו מעניקה לאשה הזדמנות, לעיתים קרובות בפעם הראשונה, לקבל התייחסות רצינית והולמת לסימפטומים ולקשיים שלה.

בבדיקה צריכה הפיזיותרפיסטית להעריך את אופן היציבה, העמידה, התנועתיות, הגמישות והחוזק של האשה, במקביל לתנועותיה ולנשימתה – כל זאת, על מנת לקבל תחושה כללית לגבי האופן בו היא משתמשת בגופה. תשומת לב מיוחדת נדרשת לאזור האגן. על מנת לאתר אזורים מכווצים או בעלי גמישות ירודה, חשוב להניח את הידיים על אזורים שונים בגוף, לרבות אזור הסרעפת, הצלעות ואזור הבטן והאגן. יש לבדוק במישוש את האיברים פנימיים של הבטן והאגן (עלמנת לאתר אזורים מתוחים או בעלי גמישות ירודה, או סוג של עיוות) -בעיה באיזון או במיקום של איבר. עמוד השדרה, עצם הזנב, והאגן נבדקים גם הם מבחינת איזונם וגמישותם וכושר התנועה שלהם על מנת לאתר אזורים הלוקים ביתר או בחוסר תנועה, מיקום לא נכון, או חוסר איזון. השרירים- במיוחד שרירי האגן, שרירי הבטן, ושרירי הרגליים – נבחנים באורכם, בחוזקם ובקיומן של נקודות טריגר. נקודת טריגר היא אזור בעל רגישות יתר, בדרך כלל ממוקם בתוך השריר, אשר מגיב ללחיצה בכאב ואשר מסוגל להשליך ולהקרין כאב לאזורים אחרים. בדרך כלל ניתן למצוא נקודות אלו בשרירים הפנימיים של הנרתיק, ברצפת האגן, בישבן ובירכיים.

חלק חשוב מאד בבדיקת הפיזיותרפיסטית הוא בחינת אזור הפות ורצפת האגן. הפות נבדקת לאיתור אזורי אדמומיות, נפיחות ולקיום בצקת, ובדיקת מישוש נעשית לאיתור אזורים רגישים. הנרתיק ו-חיץ הנקבים נבדקים וממוששים לאיתור אזורים רגישים, ובמקרה של נשים אשר ילדו או שעברו ניתוח, נבדקים גם אזורים בהם הצטלקו רקמות כתוצאה מהתערבות כירורגית או תפרים. תזמון הבדיקה הפנימית ושיטתה נקבעים בהתאם להיסטוריה של המטופלת. במרבית המקרים, ניתן לקיים בדיקה פנימית בשימוש באצבע אחת בלבד כבר בפגישה הראשונה. נשים אשר מגיעות עם וסטיבוליטיס ראשוני, ושמעולם לא החדירו טמפון או שמעולם לא קיימו יחסי מין, או שמכל סיבה שהיא חוות חרדה מבדיקה כזו – לא רק שהבדיקה נדחית, אלא אף ינתן להן טיפול שיכין אותן לקראת בדיקה כזו בעתיד.

הבדיקה הפנימית מאפשרת למטפלת לאמוד את מידת כיווצם של שרירי רצפת האגן, את הטונוס שלהם, את טווח התנועה שלהם ואת חוזקם. על מנת שתוצאות הבדיקה תהיינה מדויקות ואובייקטיביות, יש לקיים בדיקה של חוזק וטונוס השרירים בזמן מנוחה תוך שימוש בטכנולוגיית ה-ביופידבק. כמו כן, הבדיקה הפנימית מאפשרת למטפלת לאתר נקודות טריגר בשרירים הפנימיים, לבדוק את מידת תקינותם של חלקי האגן וגם לשלול או לאמת צניחה של שלפוחית השתן, הרחם או החלחולת. אם ההיסטוריה של המטופלת מצביעה על כך – לדוגמא: אשה המדווחת על כאבים בפי הטבעת או על עצירות – נדרשת במקביל גם בדיקה פנימית אנאלית-רקטלית .

חשוב מאד שהפיזיותרפיסטית תקשיב למטרות המטופלת מהטיפול לפני קביעת התכנית הטיפולית. שיחה עם האשה על מטרות אלו היא חיונית בקביעת סוג הטיפול ובמה להתמקד. לדוגמא, נשים עם וסטיבוליטיס בדרך כלל שואפות לקיים יחסי מין ללא כאבים. נשים הסובלות מכאבים כרוניים בפות – בראש ובראשונה מבקשות הקלה בכאבים.

בעוד שיש מטפלות ומטפלים בעלי כוונות טובות שרואים עצמם כ-"הילרים" ואת הנשים כמטופלות פאסיביות, הרי הגישה הטובה ביותר לטיפול בתסמונות כאבים בפות היא זו המבוססת על עבודה משותפת ואינטגרציה בין המטפלת והמטופלת.

המטופלת מקבלת תרגילים לביצוע בבית ושגרת טיפול ביתית שעשויה לכלול: מתיחות, הכנסת אצבע לנרתיק, מריחת ויטמין אי טהור בפות, או ישיבה באמבט שמנים כמו שמן עץ התה ולבנדר. מריחה ידנית יום -יומית של השמן, במגע ישיר עם חיץ הנקבים ומבוא העריה מיועד להפחית רגישות -יתר של האזור ולהגדיל את הסיבולת למגע.

מחקרים היסטולוגיים מראים התפתחות וריבוי מהיר של תאי פיטום (מסט-סלס).אלו תאים מיוחדים המגיבים לדלקות ולאלרגיה וקולטני כאב ברקמות הפות אצל נשים הסובלות מ-וסטיבולטיס. מגע עדין, במקביל לתוספת הדרגתית של תחושות מגע אחרות כגון ויברציות קלות, גורמים לאינטגרציה חושית ומפחיתים את רגישות היתר למגע באמצעות "עקיפה" של המסרים המועברים מסיבי עצבי הכאב, תוך "הפעלה מקומית" של האותות וניתובם דרך סיבי עצבי המגע.

לעיתים קרובות, המטופלת מקבלת הנחיות בנשימה נכונה ובטכניקות הרפיה לתרגול בביתה. מטופלות מסוימות הסובלות מבעיות במערכת השתן, כגון דחיפות ותכיפות, תתבקשנה לנהל "יומן מתן שתן", והנחיה לגשת לשירותים במרווחי זמן גדולים יותר. מטופלות אשר אינן מסוגלות לעבור את הבדיקה הפנימית יונחו להשתמש באצבען או במרחיב קטן אחר על מנת למתוח קלות את פתח הנרתיק. בדרך כלל, יוצגו בפני המטופלות מרחיבים בגדלים משתנים להמשך תרגול בביתן, עד אשר המרחיב הגדול ביותר מוחדר ללא כאב. במקרים רבים אין הטיפול מתמקד רק בהקלה בכאבים, אלא אף בהפחתת החרדה הכרוכה בחדירה. זאת ניתן להשיג דרך מגע ידני, כאשר המטופלת לומדת להכיר את גופה (בפרט אזור הפות), ומיישמת הנחיות בהרפיית השרירים והחדרת המרחיבים.