אי שליטה על הסוגרים | בריחת שתן

אי השליטה במתן השתן הנה תופעה שכיחה שלה השלכות חברתיות, התנהגותיות, נפשיות וכלכליות. דרגת החומרה של אי השליטה היא שתקבע את מידת פגיעתה באוכלוסייה הסובלת ממנה. אי השליטה יכולה להיות קלה עד בינונית, ואז היא תגרום לאי נוחות פיזית ורגשית "נסבלת". אולם כאשר היא הופכת להיות חמורה היא עלולה לגרום לפתולוגיות בתחום הגופני והרגשי, עם השלכות התנהגותיות, חברתיות וכלכליות.

ע"פ משרד הבריאות האמריקאי (U.S. Department of Health & Human Services, Agency for Health Car Policy & Researches ( אחוז האוכלוסייה הסובלת מאי שליטה בדרכי השתן מתחלקת לגילאים הבאים:

• 15-64 שנה – סובלים 10-25%.
• 30-59 שנה – סובלים 26%.
• 60+ שנה – סובלים 30%.

באשפוז גריאטרי 50% סובלים מדליפות שתן.

בכל הגילאים שכיחות הבעיה בקרב הנשים היא בממוצע פי 7 מזו שבקרב הגברים. הסיבה לכך נעוצה בעובדות הבאות:

• מבנה האגן ורצפתו חלש יותר אצל הנשים.
• מערכת השתן שלהן תלויה בהורמונים ולפיכך מושפעת משינויים הורמונליים.
• רצפת האגן של האישה נפגעת במהלך הלידות.

בקרב הקשישים שכיחות התופעה עולה משמעותית, הן בשל שינויים פיסיולוגיים והן בגלל מחלות חריפות וכרוניות, מגבלות בניידות והפרעות קוגניטיביות. היא משבשת את התפקוד היומיומי של הקשיש ומהווה לעיתים קרובות נקודת שבירה של המשפחה בטיפול בקשיש והסיבה לאשפוזו בבית אבות.

למרות נתונים מדהימים אלו על היקף הבעיה אחוז הפונים לקבלת טיפול הנו מזערי. ע"פ נתוני משרד הבריאות האמריקאי חולפות שמונה שנים בממוצע לפני פניה לבקשת עזרה.

הסיבות לכך נעוצות בעובדה שהן המטופל והן הצוות המטפל מעדיפים שלא להעלות את הנושא. מצד המטופל קיימות תחושות של מבוכה, השפלה וחוסר אונים לנוכח התופעה. הרטבת הבגדים, ריח השתן הנלווה וההתבודדות שהוא גוזר על עצמו גורמים לו לפתח רגשי נחיתות ודיכאון. מצד הצוות המטפל לעיתים קרובות מדי נוח להם שלא לשאול את השאלות העלולות להציף את הבעיה בשל חוסר הידע שלהם כיצד ניתן להתמודד עם התופעה.

ריבוי המחקרים בנושא וההיחשפות לשכיחות הגדולה של התופעה, הביא לכך שכיום מתייחסים לאי השליטה במתן השתן כאל סימפטום ולא כאל מחלה, סימפטום שלו פתרונות מגוונים. מעצם הגדרת התופעה כסימפטום בעל פתרון נוצרת מחויבות בקרב אנשי המקצוע לתת על כך את הדעת ולפעול בהתאם.

את אי השליטה במתן השתן ניתן לסווג לפי סוגי הסיבות לאי שליטה במצבים חריפים ובמצבים כרוניים. אי שליטה חריף קשור לפתולוגיה חולפת ואי שליטה כרוני יכול להמשך חודשים ואף שנים. ההפרדה בין מצבים אלו משמעותית כיוון שאי שליטה חריף, כגון זה הנלווה לזיהום בדרכי השתן או כתופעת לואי לטיפול תרופתי, הוא מצב בר תיקון. התייחסות נכונה של הצוות למצבי אי שליטה חולפים בעיתוי הנכון עשויה למנוע הפיכת מצב זמני לכרוני.

אי שליטה קבועה הנה מצב הנמשך זמן רב ואינו תלוי במצב חריף של מחלה כל שהיא.

את הסימפטומים של אי השליטה במתן השתן מקובל לסווג לחמשה סוגים עיקריים:

1. אי שליטה במאמץ (Stress Incontinence) .
2. אי שליטה בגלל דחיפות (Urge Incontinence).
3. אי שליטה מעורבת (Mixed Incontinence).
4. אי שליטה בשל מלאות יתר של השלפוחית (Over Flow Incontinence).
5. אי שליטה תפקודית (Functional Incontinence).

סימפטום אינו אבחון וכדי לאבחן את הבעיה ולהתאים לה טיפול הולם יש להפנות את המטופל(ת(  לאורולוג או אורו- גינקולוג. הבדיקות השכיחות שבאמצעותן ניתן לבצע אבחון הנן:

• שתן לתרבית וכללית (לשלילת זיהומים) .
• אולטרה-סאונד (לשלילת נפח שארית בשלפוחית ובעיות בכליות( .
• בדיקות אורו-דינמיות (כדי לאתר האם הסימפטום מקורו בליקוי תפקודי של השלפוחית להבדיל מזה של השופכה) , עם או בלי צילומי רנטגן (וידאו אורו-דינמיקה) ו- EMG.
• ציסטוסקופיה (לאיתור אבנים, גידולים, גופים זרים ודלקות כרוניות בשלפוחית או כל תהליך חסימתי בשופכה).

אבחנות שכיחות יהיו:

60% – (GSI (Genuine Stress Incontinence.

30% – (DI (Detrusor Instability.

10% – שלפוחית נוירוגנית (היפוטונית או היפר- רפלקסיבית).

לאחר האבחון על הצוות הרפואי לתכנן תוכנית התערבות. עפ"י משרד הבריאות האמריקאי יש לבחור כטיפול הבחירה הראשון את הטיפול המתאים בעל הסיכון הנמוך ביותר.

הטיפולים נחלקים לטיפולים שמרניים וניתוחיים. הטיפולים השמרניים נחלקים לסוגים הבאים:

• טיפולים תרופתיים.
• טיפולים התנהגותיים (הכוללים ביופידבק).
• עזרים למיניהם (פדים/טיטולים, קטטרים/פנרוסים, פסארי / פלאגים וכו').

הטיפולים השמרניים מתאימים למקרים קלים עד בינוניים עם אחוזי הצלחה הנעים בין 40% החלמה ל- 80% שיפור משמעותי. או במקרים קשים בהם אין המטופל כשיר או רוצה בטיפול כירורגי.

טיפולים ניתוחיים מתאימים בדרך כלל לבעיות מכאניות חריפות, בהן הלחץ בשופכה אינו תקין. במקרים חסמתים (כמו בערמונית מוגדלת) או לחילופין כאשר לחץ הסגירה של השופכה אינו מצליח לעמוד בלחצים התוך בטנים, ללא פתולוגיה של השלפוחית.

מטפלים מקצועיים, בעלי ידע בנושא, לא רק מספקים מידע אודות התופעה ודרכי הטיפול בה, אלא גם מחנכים להתמודדות אתה באופן חיובי. משפחה שתקבל סיוע הולם מהצוות המקצועי תוכל ליהנות מתמיכה זו ולהגדיל את משאביה בהתמודדות עם מצבי הדחק.

טבלאת טיפולים: (לאחר אנמנזה מלאה, בדיקות שתן לתרבית, US לשלילת שאריות שתן, ובדיקה אורו-דינמית במקרה הצורך – ניתן להגיע לאבחנה)

מקורות:

1. Colling J. “Educating Nurses to Care for the Incontinent Patient” / J. of Nursing Clinical of North America. 23 (1): 279 – 1988.
2. Hertzog A.R.; Fultz N.H.; Brock B.M.; Brown M.B.; Diokno A.C. “Urinary Incontinence & Pshchological Distress Among Older Adults “ / J. of Psychologicy & Aging. Vol 3.2; 115-121 – 1988.
3. Kane R.I.; Oslander J.; Abrass I.B.; Itamar B. “Essentials of Clinical Geriatrics” 3rd Edition, N.Y. McGraw Hill UNC; Chapter 6 “Incontinence”, Part Two PP. 147-174; 1993.
4. McCrmick K.A. “Urinary Incontinence in the Eldery” / J. of Nursing Clinics of North America; Vol. 23; No. 1 – 1988.
5. Nokler S.I. “Incontinence in Eldery Cared for by Family”. / J. of the Gerontological Society of America. PP. 195-198; Vol. 72; No. 2 – 1987.
6. Rousseau P.; Clifton F.A. “Urinary Incontinence in the Aged”. Part 1: Patient Evaluation Geriatrics. Vol. 47; No. 6; PP. 37-44 – 199