מחקרים אפידמיולוגיים מראים ששכיחות העצירות וחוסר השליטה בסוגרים האנאליים גבוהה בקרב בני גיל הזהב בהשוואה למבוגרים צעירים יותר. תלונות על התרוקנות בתכיפות נמוכה או קשיים בהתרוקנות גוברות עם הגיל, כמו גם התכיפות בשימוש בחומרים משלשלים. לגברים ונשים בני גיל הזהב, המתגוררים בבתי אבות, סבירות גבוהה פי חמישה לאי שליטה בסוגרים מאשר לצעירים יותר. אי שליטה בפי הטבעת הנה הסיבה מספר שתיים להעברת קשישים לבתי אבות. מחצית מאוכלוסייה זו סובלת גם מאי שליטה במתן שתן. הירידה בהערכה העצמית כתוצאה מבעיה זו עלולה להוביל לדיכאון.

עם העליה בגיל מתרחשים שינויים פיסיולוגיים בתפקוד מערכת העיכול. התחושה הרקטאלית נפגמת ותפקוד מערכת העצבים הסומטו-מוטורית נחלשת בהדרגה. עם העלייה בגיל יורד גם לחץ הסגירה האנאלי במנוחה, כמו גם לחץ הכיווץ היזום. צניחת רצפת האגן בולטת יותר. המאגר הרקטאלי מצוצם יותר ורפלקס הרפיית הסוגר האנאלי הפנימי יורד אף הוא.

האבחנה המבדלת רחבה. בקרב אוכלוסיה זו יש לשלול לקות אורגנית כגון תהליך תופס מקום (לדוגמא: סרטן או הייצרות) באמצעות קולונוסקופיה או חוקן באריום. העצירות לעיתים קרובות מקורה תפקודי, על רקע ריבוי בתרופות, תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית.

רוב החולים נמנעים מלהזכיר את הבעיות האלו, המשקפות בריאות ירודה אצל הקשיש.