עצירות הנובעת מבעיית רצפת אגן

מאת: יהודית שריג ז"ל, פיסיותרפיסטית, מרפאת רצפת האגן, המכון הגסטרואנטרולוגי, מרכז רפואי שיבא – תה

עצירות הנה תופעה שכיחה הקיימת בקרב כ – 20% מהאוכלוסייה הכללית. תדירות תסמין זה עולה ככל שעולה הגיל והיא נפוצה יותר בקרב נשים. העצירות מתאפיינת במספר צורות: התרוקנות של פחות משלוש יציאות בשבוע, יציאות יומיומיות הדורשות להפעיל מאמץ בזמן ההתרוקנות, או יציאות לא שלמות קשות ויבשות. קיימים מספר גורמים לעצירות: זמן מעבר איטי של הצואה במעי הגס, אניסמוס, תזונה לקויה (דלת סיבים, דלת שומנים, דלת נוזלים), תרופות מסויימות, ו/או חוסר פעילות גופנית. עצירות ממושכת מורכבת בד"כ משני הגורמים הראשונים.

עצירות ממושכת, הגוררת מאמצי התרוקנות מוגזמים, יומיומיים, הנה גם גורם מרכזי בהחלשותה של רצפת האגן – העלולה במקרים קיצוניים לגרום לאי שליטה במתן צואה כתוצאה ממתיחת העצב הפיודנדלי. תוצאות נוספות הנגרמות ממצב זה הנן סדק בפי הטבעת, צניחת טחורים, גוש צואתי שנתקע בחלחולת, אי נקיטת שתן (דליפת שתן) ו/או צניחת אברי האגן.

עצירות בקרב ילדים

5% מבין הילדים בגיל בית הספר סובלים מעצירות. זוהי למעשה הסיבה ל – 25% ממקרי הייעוץ בהם מגיעים ילדים לגסטרואנטרולוג. הסימפטומים לעצירות בקרב ילדים שונים מאשר אצל מבוגרים. אצל תינוקות העצירות הנה משנית לבעיות תזונה והאיבחון נעשה בקלות על ידי האם המטפלת. בגיל הית הספר יתלונן הילד על ירידה בתיאבון, כאבי בטן, קשיים בריכוז, חוסר עניין בפעילויות היומיומיות וצורך תכוף בהטלת שתן. הוא עלול ללכלך את תחתוניו ולהסתירם בגלל מבוכה. לפיכך ההורים עלולים שלא להיות מודעים לתופעה. תנאי היגיינה לא נאותים בבית הספר, יחד עם העובדה שהילד אינו חופשי ללכת לשירותים כשהוא חש צורך בכך, מחמירים את הבעיה. התאפקות יתר גורמת להיווצרות גוש צואתי שיסתום את הרקטום, יגרה את הרירית שלו ועלול לגרום לבריחת צואה שהתמוססה ממנו.

עצירות בקרב נשים

כ- 20% מהנשים סובלות מעצירות. תופעה זו גוברת עם העלייה בגיל. שני הגורמים העיקריים לעצירות בקרב נשים הם: תת-פעילות של המעי וחסימה אנו-רקטלית. נשים רבות העושות דיאטות הרזייה קיצוניות עלולות לסבול מעצירות כתוצאה מחוסר גירוי של המעיים. העצירות החסימתית שכיחה בקרב נשים לאחר לידות, בעקבות הנזק שנגרם לרקמות החיבור ו/או לשרירים המקבעים את אברי האגן ממאמץ הלידה. נשים שאצלם התפתחה רקטוצלה גדולה (צניחת החלחולת) או השתפלות דפנות הרקטום סובלות מהתרוקנות לא שלמה וחסימתית. במקרים אלו יש לשקול התערבות כירורגית, במיוחד בנשים המצליחות להתרוקן רק בעזרת האצבעות. עם זאת אין בהכרח התאמה בין גודל הרקטוצלה להצלחת הניתוח.

עצירות בקרב קשישים

מחקרים אפידמיולוגיים מראים ששכיחות העצירות וחוסר השליטה בסוגרים האנאליים גבוהה בקרב בני גיל הזהב בהשוואה למבוגרים צעירים יותר. תלונות על התרוקנות בתכיפות נמוכה או קשיים בהתרוקנות גוברות עם הגיל, כמו גם התכיפות בשימוש בחומרים משלשלים. לגברים ונשים בני גיל הזהב, המתגוררים בבתי אבות, סבירות גבוהה פי חמישה לאי שליטה בסוגרים מאשר לצעירים יותר. אי שליטה בפי הטבעת הנה הסיבה מספר שתיים להעברת קשישים לבתי אבות. מחצית מאוכלוסייה זו סובלת גם מאי שליטה במתן שתן. הירידה בהערכה העצמית כתוצאה מבעיה זו עלולה להוביל לדיכאון.

עם העליה בגיל מתרחשים שינויים פיסיולוגיים בתפקוד מערכת העיכול. התחושה הרקטאלית נפגמת ותפקוד מערכת העצבים הסומטו-מוטורית נחלשת בהדרגה. עם העלייה בגיל יורד גם לחץ הסגירה האנאלי במנוחה, כמו גם לחץ הכיווץ היזום. צניחת רצפת האגן בולטת יותר. המאגר הרקטאלי מצוצם יותר ורפלקס הרפיית הסוגר האנאלי הפנימי יורד אף הוא.

האבחנה המבדלת רחבה. בקרב אוכלוסיה זו יש לשלול לקות אורגנית כגון תהליך תופס מקום (לדוגמא: סרטן או הייצרות) באמצעות קולונוסקופיה או חוקן באריום. העצירות לעיתים קרובות מקורה תפקודי, על רקע ריבוי בתרופות, תזונה לקויה וחוסר פעילות גופנית.

רוב החולים נמנעים מלהזכיר את הבעיות האלו, המשקפות בריאות ירודה אצל הקשיש.

אבחון

  • קולונוסקופיה: במקרה של עצירות, קולונוסקופיה תשלול מחלה אורגנית.
  • בדיקת זמן מעבר הצואה במעי הגס: יאבחן עצירות הנובעת מהאטה בתפקוד המעי.
  • מנומטריה אנו- רקטלית: מאפשרת זיהוי ליקויים בלחץ הרקטלי והאנאלי, תחושה רקטאלית לקויה, או חוסר תזמון תקין בין כיווץ הרקטום לשחרור פי הטבעת במהלך ניסיון להטיל צואה. אבחון אניזמוס (חוסר הרפיית הסוגר האנאלי בזמן התרוקנות) מאושש על ידי מבחן פליטת בלון שנופח ברקטום. במקרים בהם קיימת חסימת המוצא האנו- רקטאלי הבלון יפלט רק לאחר מספר רב של נסיונות מאומצים של הנבדק או שלא יפלט כלל.

טיפול

הטיפול בעצירות מבוסס על דיאטה עתירת סיבים ונוזלים ובתוספות של חומרים משלשלים, המוסיפים נפח או שהם אוסמוטיים. ביופידבק משמש למקרים של אניזמוס או רגישות רקטאלית ירודה. קיימים מספר סוגים ופרוטוקולים לביופידבק. קשה להשוות את התוצאות המושגות באמצעות הטכניקות השונות מהיעדר תקן אחיד, אבל באופן כללי ניתן להשיג תוצאות טובות בכ- 50% – 70% מהחולים בעלי המוטיבציה.

מסקנות

מהגיל הרך ועד לגיל הזהב קיים רצף אירועים המחלישים בצורות שונות את שרירי רצפת האגן. תלונות החולים והסימפטומים אינם משקפים בהכרח את היקף הבעיה. לפיכך הגישה הכוללת לרצפת האגן, בה הטיפול הוא רב תחומי, אישי וארוך טווח הנה הכרח המציאות. קיימים שפע טיפולים המאפשרים לעצור את התדרדרות הנזק שנגרם, לטפל בו ואף למנוע סיבוכים עתידיים. לכן קיימת חשיבות עליונה לריכוז אמצעי האבחון והטיפול כדי לאפשר התמודדות נאותה עם מגוון הבעיות של שלושת המערכות.

 

קבלי חינם מדריך לחיזוק רצפת האגן

השאירי כתובת אימייל שלך לקבלת המדריך